אישה בת 50, נשואה ואם לשלושה, עובדת כמרצה בתחום האומנות וציירת בפני עצמה.
תלונה עיקרית:
קמה בבוקר כתוצאה מכאב “נוראי” בצידו השמאלי של הצוואר, מלווה בהקרנות לחלקה האנטריורי של יד שמאל, עד לאגודל, אשר אותו חשה כ”מאובן”.
תנועתיות הצוואר מוגבלת מאוד, בעת פשיטה וכפיפה וברוטציית וכפיפת הצוואר לימין.
האורטופד, שאליו הגיעה קודם לכן, איבחן פריצת דיסק צווארי ורשם לה ארבעה סוגי תרופות(אטופן, ארקוקסיה, ואליום ופרקוסט), למשך כמה ימים, לא כולן בו זמנית.
התרופות לא יצרו שינוי ברמת הכאב או בטווח התנועה ועל כן, על פי עצת הרופא פנתה לטיפול באקופנקטורה.
רקע:
ערב אותו יום, אשר קדם לאירוע המצער, עמלה האומנית על יצירה, אשר הצריכה ממנה,
שעות ישיבה רבות, בתנוחה קבועה וזמני מנוחה קצרים. העבודה על אותה יצירה החלה
עוד כמה ימים קודם לכן, שבהם גם כן עבדה שעות רבות וללא זמני מנוחה ארוכים.
ביצוע היצירה, אשר כלל העתקת אובייקט, הצריך ממנה לבצע מספר תנועות רב במפרקי חוליות הצוואר, חלקן היו תנועות מתפרצות ולא מתונות.
לקראת תום עבודתה באותו ערב, החלה כבר להרגיש אי נוחות בצוואר ובאזור הטרפזים העליונים.
תיאור הכאב:
כאב “נוראי”, ממוקד ו”דוקר”, מגביל תנועתית – “מפחדת להזיז את הראש”, מחמיר בלילה בעת שינה. מתקשה למצוא תנוחה נוחה לשינה, מתקשה לבצע כפיפת כתף, נרתעת ממגע. הכאב מקרין מהצוואר ל A.Deltoid- ( Li15 ), משם לקונדייל הלטראלי של המרפק(כצון פוסטריורית ל- Li11 ) ומשם מקרין עד לאגודל דרך ערוצי ה- LU וה LI- .
באגודל התחושה היא של נוקשות(“מאובן”) וקיימת ירידה תחושתית בחלקו הדורסלי .
הכאב הולך ופוחת בהדרגה, במהלך היום, לאחר שבבוקר קמה עם קישיון.
חום מקל על הנוקשות בטרפזים, אך מחמיר את ההקרנות והופך אותן לבלתי נסבלות.
סימפטומים נוספים:
לחץ דם נמוך, לעיתים סחרחורות, כפות רגליים קרות, יובש בעיניים, וסת קצרה ודלה בדם, הרתה ארבע פעמים, מתוכן הפילה פעם אחת, המוגלובין נמוך(מעט מעל 9).
בדיקה גופנית:
מתח רב בשריר ה- S.C.M השמאלי, טווחי תנועה ירודים בכפיפת ופשיטת הצוואר
וברוטציה וכפיפת הצוואר ימינה, התנועה האחרונה יוצרת הקרנה לאורך הזרוע שמאלית.
כמו כן, לחיצה על נקודת huato jiaji , במרווח C5-6 , יצרה הקנה דומה לאורך הזרוע.עווית (ג’יטסו) חמור בנקודת אחיזתו של שריר ה- Levator scapulae (אזור SI14 ). שפתיים סגלגלות.
לשון:
דקה, סגלגלה, מעט יבשה, חיפוי עדין, 5/6.
דופק:
Choppy בעיקר בעמדת ה LIV וה- HT ומלא בכלליות.
ניתוח המקרה ממבט מערבי :
כבכל פריצת דיסק, גם כאן, החומר הפנימי של הדיסק הבין-חולייתי, פרץ דרך מעטפת הסיבים החיצונית שלו ויצר לחץ על שורשי העצבים הסמוכים, בנוסף ללחץ על מבנים אחרים כמו רצועות. במקרה שלנו, סביר יהיה להניח, שהפריצה נוצרה כתוצאה מאחת מתנועות הצוואר הפתאומיות, שאפיינו את אופן עבודתה של האמנית, בעת פעולת ההעתקה. זאת לאחר ששהתה במנח קבוע, במשך פרקי זמן ארוכים ללא מנוחה מספקת וללא תרגילי שחרור לשרירים ולמפרקים, מה שפגם ביכולת הגוף להניע דם לרקמות הסטטיות. תחושת הנוקשות באגודל, מאפיינת לרוב בעייתיות בשורש העצב C6 , ממנו יוצא, בין היתר, העצב הרדיאלי, עצב מוטורי וסנסורי, אשר מעצבב את הזרוע מחלקה העליון ועד לקצה האצבעות 1,2 ו-3 בחלקן הדורסלי. ההקרנות הן ביטוי של דלקת אקוטית הפורצת בשורש העצב ונותנת אותותיה בעוצמה משתנה לאורך העצב, בהתאם לרמת הדלקת. מנחי גוף שגויים, טיפול לקוי או הזנחה, יכולים להביא להחמרה במצב הדלקת ובהעצמת נוכחותה הכואבת. דלקת, בכלליות, מוחמרת בחום ונבלמת בקירור,
על כן כאשר חוממו הטרפזים העליונים, הוחרפו ביטוייה של ההקרנה, בעקבות עידוד התהליך הדלקתי. מאידך, העווית( spasm ) בשריר, אשר נגרם, הן מאורחותיה של האמנית והן כמנגנון הגנה שהופעל כתוצאה מפריצת הדיסק, מגיב טוב יותר לחום, אשר יוצר תנועת דם משופרת לאזור ומזין את הרקמות הצמאות.
ניתוח המקרה ממבט סיני:
רקע המקרה מבשר לנו על אטיולוגיה של סטגנציה – ישיבה קבועה, מנחי גוף קבועים.
גופינו מפרש חוסר תנועה נשלט, בצורך פחות בתנועה בלתי נשלטת (לדוגמא:
תנועת הצ’י או הדם) לאותן רקמות סטטיות . מבט על הסימפטומים הנוספים, מראה לנו שמצב הדם של המטופלת נמצא בחוסר, הן מבחינה סינית והן פיזיולוגית. הדם משמש, בין היתר, כחומר סיכה וכאשר רקמות שונות אינן מקבלות די אספקה, הן עלולות להינזק ואף להישבר כבמבוק יבש. חוסר הדם בגופה, בצירוף עם קיבעון הגוף, אשר יצר האטה בתנועת הדם בגופה, יצר סוג של יובש במפרקים השונים, ביניהם מפרק הצוואר. אופן תנועות הצוואר המתפרצות של אותה אישה, כיוון את מנגנון השחיקה הפתולוגי לנקודת שבירה ממוקדת ולסטגנצית דם מקומית. כשגוף מזהה הגבלה כלשהי הוא, בד”כ , מודיע לנו על הגבול, כתגובה הגנתית מסוימת. לדוגמא, כאשר אנו מותחים שריר כלשהו, בשלב מסוים, לקראת סוף התנועה, נרגיש אי נוחות קלה, אם נמשיך בתנועה, נחוש בכאב וכשנחצה את הגבול,השריר יתגונן בכיווץ(רפלקס המתיחה). דומה הדבר במקרה שלנו, אך כיוון שעוצמת הנזק הייתה חמורה, הגוף בניסיון להתגונן פיתח סטגנציות דם משניות באזורים שונים. אותן סטגנציות משניות יגיבו טוב לחום, אשר יתרום לניתוצן.
המוקד הראשי שנפגע, פיתח בנוסף לסטגנציה(הפגיעה המבנית בדיסק) גם אלמנט של חום. בעקבות הפעולה החוזרת בצוואר, אשר יצרה חיכוך המשכי בחוליות, ניצתה דליקה
(דלקת בשורש העצב), אשר בחסות הלילה המכנס, נאחזה ברקמה היבשה וחסרת ההגנה וגדלה לכדי שריפה של ממש. אותה שריפה יצרה נקב בדפנות ערוצי המתכת ואפשרה לרוח לחדור ולתת אותותיה לאורך המסלולים ובעיקר לאורך מסלול המעי הגס.
חימום הצוואר, בשלב הראשוני, האדיר את הלהבה כמו חומר דליקה .הנקב נפער והתרחב ואפשר לרוח פולשנית לחדור לערוצים הפגועים.
דלילות הערוצים מדם, אפשרו לרוח לחדור ביתר קלות ולהתבטא ביתר עוצמה, כהקרנות לאורך הזרוע.
אותה סטגנציה בצוואר יצרה “מצב חירום” שבו נפגמה יכולתו של הגוף להזין כראוי בדם את הרקמות השונות לאורך המרידיאן ועל כן החל תהליך, בו הרקמות הדיסטליות נפגעו ראשונות וככל שהדם התדלדל והאט, רקמות פרוקסימליות יותר לא קיבלו את מלוא צרכיהן ועל כן תחושת הנוקשות באגודל.
הדופק ה- choppy מאופיין, בין היתר, בנוקשות, מחוספסת ולא המשכית המייצגת לרוב חוסר דם.
חוסר דם, כידוע, עלול להוות ביטוי להפרעות רגשיות כלשהן, אך כשהוא מורגש בדופק כאיכות צ’ופית בעמדת הכבד, בנוסף על עמדת הלב הוא יכול לנבוע גם מסיבות אחרות,
כגון עבודת יתר. מכיוון שהצ’ופייות מורגשת גם ב- LIV ולא רק ב- HT ומכיוון שיש לנו אטיולוגיה נראית לעין, בחרתי לוותר ולא להתעמק במצבה הרגשי(תקין לדבריה).
העדות לתקיעות בדופק מגיעה מהמלאות המחוספסת( choppy – full ), שמורגשת כך, רק כאשר ברקע יש חסר דם או צ’י.
הלשון מייצגת שוב את מצבו העגום של הדם בגופה ומראה שכנראה והגיוני שכך, סטגנצית הדם איננה אורחת חדשה בגופה. הורידים התת-לשוניים( sublingual veins )
מציגים את מצב הדם התקוע, תופחים ונצבעים בסגול לפני שגוף הלשון עושה זאת. צבע סגלגל של הלשון מייצג לרוב, מצב כרוני של תקיעות ועל כן השערתי היא שבעקבות הדם החסר גם תנועתיות הדם נפגמה, לפני וללא קשר לאירוע הפציעה.
אסטרטגיה:
1) סילוק לחות-חמה – כיבוי הדליקה.
2) הרגעת הרוח
3) חיזוק הדם וכמובן ניתוץ הסטגנציה באמצעות הנעה.
בחרתי לטפל ראשית בדלקת, על אף שפעולת הקירור עלולה להחמיר את הסטגנציה,
בכדי להפסיק במהרה את ההקרנות, שהן התלונה העיקרית, בנוסף לכאב המקומי.
לאחר שאכבה את הדליקה ברצוני לשבור את הסטגנציה המקומית ולהזין את הגוף בדם על מנת שיהיה יותר גמיש ופחות שביר. פעולת ההנעה, תכלול בשלב כלשהו חימום, אשר ירחיב את כלי הדם והמרידיאנים. פעולת החימום, תתבצע רק כאשר האש כבתה ולאחר שהחלנו לחזק את הדם, כל זאת כדי שחום לא יוצר שוב, כתוצאה מחיכוך מפרקים יבשים.
טיפול :
* הטיפולים התבצעו בתדירות של פעמיים בשבוע ובמהלכם נעזרתי בכלים נוספים,
שאינם שייכים לרפואה הסינית, אך אתייחס לשיטת הטיפול הסינית, שהיא אפקטיבית ביותר כשלעצמה.
1)
מקורו של הכאב אמנם בצוואר, אך ההקרנות החלו מחלקה הקדמי של הכתף , בעיקר במסלול ה- LI , על כן בחרתי לדקור את ST38 בצד הנגדי(ימין), שהייתה רגישה יותר למגע. לשמחתי, השינוי שנוצר, היה משמעותי ביותר ולאחר בדיקת תנועתיות הצוואר, התגלה כי בעת כפיפת הצוואר לימין, הייתה נסיגה של ההקרנה ובמקום להגיע לאגודל, היא נעצרה באזור LI14 . גם הלחיצה על נקודת ה- huato jiaji ב- C5-6 הראתה תוצאה דומה. הוספת נקודות נוספות המקושרות הן למסלולי המתכת והן לסילוק לחות חמה מהמרידיאנים המעורבים, רק הפריעו לתהליך שיצרה ST38 – R ועל כן החלטתי להשאירה לבד, למשך 20 דקות, אשר במהלכן ביצעתי מוביליזציות לכתף, באמצעות טווינא וכן הורתי למטופלת לבצע תנועות עדינות ובעלות טווח גדול ככל האפשר, בכתף ובצוואר, תוך כדי שאני מבצע סטימולציה למחט.
ST38 נבחרה למלא משימה זו, עקב יכולתה המרשימה להטיב עם בעיות כתף,
בעיקר בעיות כתף של מסלול ה Li- , בעקבות הקשר השכבתי בין ה- ST ל- LI .
מעבר לזה הנקודה מצטיינת גם בסילוק רוח ולחות ומקלה על כאב.
הנחיות בתום הטיפול: להניח קרח על אזור הפריצה, 10 דקות X 3, למשך 3 ימים.
2)
ההקרנות הצטמצמו משמעותית, הן בעוצמתן והן בתדירותן. עם זאת, יש עדיין תחושת קישיון בבוקר וקושי לישון בלילות, בעקבות כאב מקומי שהתחדד ונהיה ממוקד יותר.
אמנם ההקרנות הצטמצמו, אך אל לנו לדלג על השלב ה-1 באסטרטגיה, כיוון שהדליקה עלולה שוב להתפשט, במידה ולא נבלום אותה. לכן בחרתי הפעם לדקור את L – LI2 , נקודת מעיין,מטהרת חום, מסלקת רוח ומקלה על כאב.
ואת BL18 , נקודת השפעה אחורית על הכבד, מקררת אש ומטהרת לחות-חמה, מפייסת רוח וגם מזינה ומסדירה דם. חשיבות הנקודה, מעבר ליכולתה למלא סעיפים רבים מתוך האסטרטגיה, היא בבלימתה את בקרת היתר שמבצעת המתכת העודפת על העץ החסר.
הנחיות: המשך קירור למשך 3 ימים נוספים.
4)
ההקרנות נעלמו, אך יש החמרה בכאב הצוואר ובאזור SI14 , קישיון הבוקר עדיין נוכח והאגודל “מאובנת”.
זהו השלב שבו אפשר לצמצם/לזנוח את תהליך הקירור( עדיין להיזהר שלא לחמם מקומית את שורש העצב) ולהתמקד יותר בחיזוק והנעת הדם.
בחרתי לפתוח את ה- GV ( BL62 + SI3 ) והוספתי את GV16 , כדי להוריד את המתח בצוואר ולשפר את טווח התנועה. צירפתי גם את BL11 , אשר תטיב עם המפרקים והעצמות, תוריד את טונוס השרירים וכנקודת ים הדם, תחזק ותניע אותו.
רשמתי מודיפיקציה של הפורמולה : DANG GUI JI XUE TENG TANG , אשר מטרתה גם היא לחזק דם ולהניע אותו.
6)
אין הקרנות, לא חשה הגבלה או כאב בצוואר ביום-יום, בבדיקת טווחי תנועה, נמצאו טווחי תנועה תקינים, ללא כאב או הקרנה, בלחיצה על אזור מוצא עצב C6 , ישנו כאב קל. עדיין קמה מעט נוקשה ועדיין חשה נוקשות באגודל.
בשלב זה, לאחר שחיזקנו והנענו את הדם, אנו רואים רקמות רכות יותר וכאב מפושט יותר אשר ילך ויתפוגג, ככל שנזין את הגוף בדם ונדאג לתנועתו התקינה. העדפתי עדיין שלא לחמם מקומית את מוקד הפריצה, אך חיממתי והנעתי את הסטגנציה המשנית העיקרית , SI14 , באמצעות מוקסה ישירה( X 7). לאחר מכן דקרתי את ST37 ו- ST39 , אלכסונית לעבר ST38 , על מנת לחזק את הדם ולכוון את ההשפעה לעבר חלקו הפרוקסימלי/ סופריורי של מסלול ה- LI . בנוסף דקרתי גם את SP6 , אשר תחזק ותניע את הדם.
7)
מלבד מעט נוקשות באגודל הבעיה נפתרה והמטופלת שוחררה עם הנחיה תזונתית,
למאכלים מחזקי דם, חימום הטרפזים העליונים, אחת ליום, למשך מספר ימים.
במידה וההקרנות ישובו, יש לקרר מיידית את המקום ולפנות אלי. המלצתי על מתיחות ורוטציות קלות למפרקים, לפחות אחת לשעה, בעת שהיא עוסקת בפעילות המאופיינת במנחים קבועים.
לסיכום:
ניתן לראות כי באמצעות הבנת הפתולוגיה מהמבט המערבי אפשר לקבל הרבה מידע,
ע”י תרגום הסימפטומים, למונחים סיניים המוכרים לנו. בצירוף לאבחנה הסינית הנותנת לנו פרטים, הן על סינדרומ/ים שהמטופל הביא איתו קודם לכן והן על סימפטומים/ סינדרומים שנוצרו בעקבות בעיה חדשה, אנו מקבלים תמונה ברורה יותר לגבי מצבו של המטופל. האסטרטגיה שאותה ימלאו כלים אותם רכשנו במהלך הדרך, יובילו אותנו עם הזמן לתוצאות יותר ויותר מספקות.
מאת: שלומי חמי A.C